רוממות אל על תהילים מ״ד

1 למנצח לבני קרח כו'

2 אלהים כו' הנה המזמור הלזה יוסד על בני הגליות המתחננים לקונם ישוב ירחמם וממצוקותיהם יושיעם. ולבא אל הענין נזכירה מאמרנו בביאור התורה בשערים כי בעשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים במצרים הוכרה בריאת העולם בעשרה מאמרות ומה גם למה שכתבנו שם כי מעשה כל מכה ומכה היה דוגמת מעשה כל אחד ואחד מעשרה מאמרות ועל כן לא הוצרך הוא יתברך להודיע במתן תורה כי אם אנכי ה' אשר הוצאתיך כו' כי הן המה ראו את מעשה ה' בארץ מצרים כמעשהו בבריאת העולם והנה כל דורות עולם שמעו מפיו יתברך אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך כו' גם אנחנו בני הגליות כי שם ישבנו כל רוח ונפש משוללי גוף אך עדיין בריאת עולם היתה האמנה כי אשר לא ראו את מעשה ה' בארץ מצרים לא השכילו נפלאותיו כי הן המה היו מעשה ה' בבריאת עולם אך הנה אבותינו אשר ראו את ה' במצרים סיפרו לנו כי אשר פעל ועשה ה' במצרים הוא מעין מעשה בראשית כי על כן צוה ה' ויאמר ולמען תספר באזני בנך כו'. ונבא אל הענין טרם יתחננו על צרת הגלות המר הלז שיעלנו יתברך לארצנו ראה הנה נגד פנינו מאמר הגוים לומר לסטים אתם שכבשתם ארצות גוים ועודכם שבים לדרוש אלהים לעשות כן גם עתה כמאמר ר' יצחק שעל כן לא התחילה תורה מהחדש הזה כו' אך עדיין אין ההתחלה ההיא מספקת כי עדיין יאמרו מי יאמר בשבילכם נברא העולם ולא בשביל זולתכם כי כלם בני אדם וחוה המה על כן אמר המשורר הנה נא לנו ב' ראיות כי בישראל בחר ה' א' כי מי גוי שמע קול אלהים כמוני וזהו אלהים עצמו באזננו שמענו משא"כ זולתנו רק הקולות וברקים כמ"ש ז"ל שעל החרדה חשבו שהיה בא מבול והלכו אל בלעם ואמר להם אינו אלא שהקב"ה נותן תורה לישראל. ועוד שנית הלא היא כי יו"ד מכות שעשה הקב"ה בשבילנו במצרים הם לעומת עשרה מאמרות שבהם נברא העולם הרי הורה יתברך שבשביל עובדיו נברא העולם ואם כן כשנתן הארצות לזולתנו פקדון היו בידם ועל הא' אמר אלהים באזנינו שמענו ועל הב' אמר אבותינו סיפרו וכו' והוא כי הנה באמור אנכי ה' אשר הוצאתיך כו' שתלית אלהותך במה שהוצאתנו ממצרים ולא אמרת אשר בראתי העולם שהוא יש מאין דבר גדול מיציאת מצרים אך אבותינו סיפרו לנו כי פועל פעלת בימיהם במצרים הוא עצמו אשר היה בימי קדם הם ימי הבריאה:

3 ובזה ידענו כי מאשר שמענו באזנינו אנכי ה' כו' אשר הוצאתיך כו' הוא חדוש העולם ובמופתיו הנה נתאמת כי אתה ידך כלומר אתה שבאת בעצמך כביכול תוך מצרים אתה עצמך ידך שיסדה ארץ או בהפך אתה שבראת את העולם ידך שעשית נפלאות במצרים שראו היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים נמצא כי בשביל מי שעשית הנפלאות במצרים שהם עבדיך בראת העולם ואם על ב' הדברים האלו סרה מעלינו תלונת הגוים האומרים לסטים אתם שכבשתם כו' כי אינו אלא שאתה בראת העולם כלו בשביל עובדיך אלא שכשרצית גוים הורשת שירשו ארץ ותטעם בה ואחר כך תרע לאמים הם שלשים ואחד מלכים ותשלחם ממנה. או שיעור הכתוב אתה ידך לומר אתה הוא ידך שיסדה ארץ ועל שאתה עשית את הארץ על כן גוים הורשת מהארץ ותטעם את אבותינו הנזכרים תחתם וגם הגרגשי שפנה והלך וסיעתם ממוראך היה כי תרע לאמים ותשלחם מהארץ:

4 ועוד כי לא בחרבם ירשו ארץ וכו' כדי שיצדק לומר לנו לסטים אתם כי ימינך להיטיב להם וזרועך להפיל השונאים ואור פניך ההולך לפניהם כד"א פני ילכו והנחותי לך שהיה יתברך בעצמו הולך לפניהם באור פניו שבארון ההולך לפניהם כל זה היה כי רציתם לעשות על ידי עצמך. או יאמר כי עשית על זכות אבותם וזהו כי ימינך שהוא אברהם המתייחס אל הימין והוא שלו יתברך וזהו כי ימינך וגם זרועך של שמאל הוא יצחק ואור פניך הוא יעקב שדיוקנו תמיד מאיר לפניך להאיר לנו בזכותו ועשית בשביל שלשתם כי רציתם:

5 אך אתה בגלותנו שתמה זכות אבות אין לנו אלא אתה מלכי אלהים ואמר מלכי לומר שהוא עלינו בבחינת דין כמלך כי תואר מלך הוא על הוראת דין שעל כן בימים הנוראים אנו אומרים המלך הקדוש וזהו אתה הוא מלכי בבחינת אלהים שהוא דין ואין זה רק על היותנו בלתי כשרים שלא נתייחס לתואר ישראל כי אם לתואר יעקב אך עשה זאת כי אם בהיותנו ראויים היית עושה על ידי עצמך כאומרו גוים הורשת כו' עתה שאנו בשם יעקב בלתי ראוים צוה ישועות יעקב ע"י זולתך כי הרבה שלוחים יש לך להושיענו:

6 ג או יאמר אתה ידך כו' לומר אין אתה כמלך בשר ודם שהוא דבר אחד וידו שפועל בה דבר אחר ואינו פועל בעצמותו אם אינו שולח את ידו אך אתה ידך כי אתה עצמך בלי שליחות יד תפעל ועל כן כאשר במציאותך כלול דין ורחמים כי יד סתם היא שמאל כך בפעולותיך ועל כן נמצאים יחד שני הפכים כי גוים הורשת שהוא דין ותטעם את אבותינו הנזכרים שהוא רחמים וכן תרע לאמים כי הטלת בהם מורא ותשלחם את הגרגשי שלא נפלו ביד ישראל שהוא רחמים:

7 ד והוא כי לא היה כבשר ודם שפועל בפועל ע"י פעולה ולא ע"י רצון שעל כן לא ייטיב וירע בבת אחת כי אתה ימינך להיטיב להצילם וזרועך לפעול רוגז בגאים ואור פניך להשפיע בישראל שפע טוב קניני זולת ההצלה אינו ע"י פעולות שונות כ"א ע"י רציתם ומרצונך טוב בנו נמשך הכל כי הרצון המשיך הכל:

8 ה אתה הוא מלכי כו' נוסף על האמור יתכן יאמר אתה הוא מלכי אינו אומר אתה מלכי כ"א אתה הוא לומר אינך כמלך מבני אדם שאם ימלוך על יחיד אינו מלך כי אם אתה הוא מתייחס מלכותך על יחיד ליקרא מלכי עם היותך אלהים שהוא תואר כולל כלומר אתה הוא בהוייתך כי לא שנית לייחס היותך מלך גם ליחיד צדיק מישראל ועל כל זה אין אנו אומרים תעשה בשביל איזה צדיק יחיד מהדור כי אם הלואי תעשה בשביל כלנו מה שעשית בשביל יחיד הלא הוא צוה ישועות יעקב שהוא כי ליעקב לא הפלת אתה את שרו של עמלק ויעקב את עשו כי אם הב' ישועות עשה הוא שנאמר כי שרית עם אלהים הוא שרו ועם אנשים ותוכל כן גם אתה תתן בידינו את השר וחילו הוא עמלק:

9 שבך צרינו ננגח ובשמך נבוס קמינו הם עמו והתכת התיבות כי את השר שהוא למעלה לא נשיגהו כי אם נגיחותינו שהוא בקרני הוד אורות זכיותינו שבהם תכה למעלה וז"א בך ואז על הקמים למטה לא יצטרך רק בשם אלהינו נזכיר וזהו בשמך נבוס קמינו:

10 ומה שאמרתי בך ובשמך הוא כי לא בקשתי מרחוק אל השר אבטח רק בך שאסייע בנגיחות כאמור וחרבי לקמי לא תושיע על כן אמרתי בשמך:

11 ה או יאמר לא ימנע או אנו בעלי אחדות או לאו אם יש בו אחדות אתה הוא מלכי אלהים מכנה מלכותך אלי ולכן אחלה פניך אל תראני בצרת ותגרת אויב גם שתפיל את שונאי על ידי עצמי בחרבי וז"א בלשון יחיד אתה הוא מלכי אלהים ולכן צוה ישועות יעקב שהוא כי ישועות שעשה יעקב אשר עשה על ידי עצמו באמרו אשר לקחתי בחרבי ובקשתי איני כדאי על ידי עצמי כמוהו כי אם צוה על ידי זולתנו כמלאך ודומה לו:

12 ו ואם יש בנו פירוד אין לנו תקנה אלא עמך כי בך צרינו ננגח כמקודם ובשמך שיגדל להיות שלם ע"י נקמת עמלק נבוס קמינו הם עמלק שקמו עלינו שנבוס ונסחוב אותם כמד"א אם לא יסחבום צעירי הצאן:

13 ז ומה שאמרתי שאם יש בי אחדות צוה ישועות יעקב הלא הוא כי אני לבדי איני כיעקב שאמר בחרבי ובקשתי כי אני לא בקשתי אבטח ומכ"ש שוחרבי לא תושיעני כי אינו נגד אמורי רק נגד מי שהחרב היא שלו ואיך אוכל לו בשלו:

14 ומה שאמרתי שאם יש בי פירוד שאצרף עזר בשמך שישתלם אז מה אעשה שאזכה ששמך יעמוד לי הלא הוא הודאה תמידית מק"ו והוא ומה אם כאשר הושעתנו מצרינו שהוא ממצרים עם שלא הרגתם רק שמשנאינו הבישות:

15 באלהים הללנו כל היום בזכור כל היום יציאת מצרים ביום ובלילה כ"ש עתה שהוא בשביל שמך המתגדל בישועה זו שלעולם נודה סלה וזהו רמז שלשלת שעל מלת ושמך לרמוז שלשלת של גלות שכינה כ"י שנתקן שודאי נודה סלה שהוא יותר מכל היום האמור:

16 אף זנחת כו' מתחיל לספר צרת הגליות ואומר הנה אף שהוכפלו צרות שזנחת ותרחק ממנו ותכלימנו ולא תצא בצבאותינו:

17 וגם תשיבנו אחור מני צר בהיותנו במחנה נגד אויבינו הלא נתנחם כי כל הרעה לא היתה כי אם שבשובנו אחור נטשנו כלינו וכל אשר היה במחנה ואויבינו שסו למו את כל נכסינו אך גויותינו היו לפלטה:

18 אך מה שאנו מצטערים הוא כי תתננו כצאן מאכל בגלות בבל כד"א נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים ואמר צאן מאכל כלומר כי נהפך עלינו כי תחת היותנו צאן מרעיתו יתברך באופן שיאמר עלינו אדם אתם בי צאנו יתברך הם בגדר אדם אצל כל האומות שהיו כבהמות עתה נהפך שתתננו לגוים כצאן מאכל כצאן שהוא מאכל להם ואח"כ ובגוים זריתנו בגלות מדי בשבע ועשרים ומאה מדינה:

19 ואז תמכור עמך בלא הון בי נמכרנו להשמיד להרוג ולאבד ובלא הון כי נאמר לו הכסף נתון לך שנמצינו מכורים בלי ההון והוא במה שכתבנו במקומו כי המכר נשאר עשוי אלא שאמר שהכסף החזיר נתון במתנה ושמא תאמר אחר שמתנה היתה הרי היה בהון לז"א גם שנחשוב כאלו קבל לא יבצר שלא רבית רק במחיריהם שקצבת בצאתם ממצרים מחצית השקל כמ"ש ז"ל כי זה חשבון המן:

20 ואחרי כן בגלות יון תשימנו חרפה לשכנינו כי היינו בארצנו והיינו חרפה לשכנינו הרואים את קלוננו ביד יון כי שלחו יד בהיכל ובבנות ישראל כי אשר ראו את קלוננו כאשר גלינו לבבל לא היתה חרפה לנו כי הכשדים יושבי הארץ לא ראו תחלה את כבודנו אך כאשר יון הרע לנו ואנחנו בארצנו היינו חרפה לשכנינו שראו את כבודנו אחר בנין בית שני לעג וקלס לסביבותינו:

21 ואחרי כן בגלות אדום תשימנו משל ושנינה בגוים מנוד ראש בלאמים:

22 והנה מהיותי משל בגוים ומנוד ראש בלאמים כל היום היתה כלמתי נגדי ועל כל זה לא הגיע ההתפעלות רק על גדר היות כלמתי נגדי אך לא היה ההתפעלות הרבה מאד כי היה על הנוגע אלי אך ובושת פני כסתני מכף רגל ועד ראש:

23 מקול מחרף ומגדף כלפי מעלה כענין אמרם איה אלהיך וכיוצא בזה והתפעלתי מזה מהקול בלבד ששמעתי יותר מראות בעיני פני אויב ומתנקם ממני בפועל ביסורין רעים נגד פני יותר בושת פני כסתני מקול המחרף ומגדף יותר מראות פני אויב ומתנקם ממני בפועל כי מ"ם מפני הוא מיותר כמו טוב אתה מבלק בן צפור הטובה ממנה ורבים כאלה:

24 כל זאת באתנו כו' בשני כתובים כקודמים דבר בלשון יחיד יתכן כי לא על כללות ישראל דבר בהם רק על שלומי אמוני ישראל החרדים על כבוד ה' מיוחדים שבעם ועליהם דבר בלשון יחיד ואמר כי יותר היו נכוים על הנוגע אל כבוד ה' מהנוגע אל כבוד עצמם כמדובר ועתה שב אל כללות המון ואמר גם שלא הגענו אל גדר היחידים ההם לפחות לא יבצר ממנו כי כל זאת באתנו בגליות ולא שכחנוך בגלות הראשון עם היותנו משוקעים שם שבעים שנה וגם לא שקרנו בבריתך במדי בגזרת להשמיד להרוג ולאבד והוא מאמרנו על פסוק ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי בתיקון הגזרה היו מתיהדים הגוים אך בעת הגזירה לא המירו ישראל לינצל ממנה וזהו ולא שקרנו בבריתך. או יאמר כי הלא אמרת בתורה לא מאסתים לכלותם להפר בריתי אתם והנה בראות ישראל גודל הגזירה ההיא היה מקום חלילה להתפקר ולומר איה דבר ה' אשר אמר שלא יפר בריתו והיה אפשר להטיח דברים ולייחס שקר בדבר חלילה אמר לא כן עשינו כי אם לא שקרנו בבריתך:

25 ועל הגלות יון שהיה כמ"ש ז"ל בב"ר שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל שהוא כמפורש אצלנו שישובו אחור להתחזק בעון העגל שהוא להמיר את כבודם בתבנית שור ועל זה אמר לא נסוג אחור שהוא אחור למעשה העגל שקדם וגם לא תט אשורנו מני ארחך והוא כי גם שלחו יד בבנות ישראל כי אז היה ענין ההגמון בבתולות שהוא ענין המתייחס לאורח ודרך הארץ אמר לא תט אשורנו מני ארחך לאורח הגוי המר ההוא כי אדרבה היו מוסרים נפשם על הדבר:

26 ועל הגלות טיטוס שהגלם לרומי שהיה מקום תנים הוא סמאל שרו של טיטוס התנין הגדול אשר שם ירבץ וכח גדול לו שם לשלוט להחטיא כי הוא שטן הוא היצה"ר והנה שם היו גזרות גדולות וכל אשר הפליגו רז"ל על דור הגזרות והיו מעבידין את קצתם אלהי נכר על זה אמר אל תגדל אשמתנו על הדבר כי הלא דכיתנו ביסורין רעים במקום תנים הוא מקום שליטת סמאל וכחותיו העצומים ותכס עלינו בצלמות והוא כי היו מדכדכים אותם עד דכדוכה של נפש והמכסה שהיו מכסים עלינו להגן מהדכוי והיסורין היה צלמות שהיו אומרים עבוד עבודת אלילים והפטר ממות ומיסורין רעים כי היו חפצים לעשות להם מכסה מצל טומאת עבודת אלילים הוא צל מות וזהו ותכס עלינו בצלמות שהבאתנו בעונותינו לנסיון כסוי חטאה והוא מאמר הכתוב ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן:

27 והנה גם שעבדו ממש קצתם או רבים מעמי הארץ לא היה רק מהשפה ולחוץ ולא מלבנו כי אם שכחנו שם אלהינו גם כאשר נפרוש כפינו לאל זר:

28 הלא אלהים יחקר זאת כו' ואם יאמר איש הלא עכ"ז היה ראוי למסור עצמכם על קדוש השם לזה אמר כי עליך הורגנו כו' והוא בהזכיר מאמר מדרש חזית וז"ל א"ר חנינא בר אבא אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד אבל בדורו של גזרה איני יכול לסבול ומה היו עושים בדורו של גזרה היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותם באש ונותנין אותם תחת שיחיהם ומשיאין נפשותם מהם ומביאין קרטיות של קנים ונותנין אותם תחת צפרנם ומשיאין נפשותיהם מהם הוא שאמר דוד אליך ה' נפשי אשא ע"כ. הנה כי גם בחפצים למסור נפשם על קידוש השם יקשה עליהם במיתת יסורין קשים וארוכים ויקל להם לעבור בשלח כי רגע ימותו בלי צער מתמיד ויתכן כי הן זה מאמר בני קרח לתת התנצלות מה לאשר לא מסרו עצמן על קידוש השם שאמרו כי דכיתנו בדכדוך שהם יסורין המדכאים וכו' על כן עבדנו ע"א ואם שכחנו כו' בפרוש כאינו לאל זר הלא אלהים יחקר זאת ומה שלא מסרנו עצמנו למות על זה אנו אומרים כי הוא יתברך יודע תעלומות לב:

29 כי אלו עליך היינו נהרגים שהוא הריגה כמו רגע הנה כל היום היינו עושים ושמחים שהיינו מוסרים עצמנו להריגה כל היום בלי קפידא ולא היינו מרגישים כי נחשבנו כצאן טבחה שהיו חותכים סימננו בסכין חריף ומתים מיד מה שאין כן על ידי מה שדכיתנו בדכדוך יסורין כנדוך במכתש ומצטמק ורע לו ויסלד בחילה עד שתצא נפשו וזהו כי עליך הורגנו כו':

30 עורה למה תישן וכו' אמר לא יבצר או מה שאנו מאריכים בגלות הוא שבעונותינו אתה כמתנמנם מלהשגיח עלינו או הדרגה רבה מזו עד גדר שינה שתתייחס לישן או חלוקה שלישית והיא שאינך לא כישן ולא כמתנמנם כי אם מסתיר פנים לפנים בלבד עד נחזיק בך בתשובה שלמה בעצם אם הוא החלוקה האחת שאתה כמתנמנם עורה למה מגדר זה תבא לישן כי בהעדר השגחה מגדר תנומה נבא להרהר ונוסיף לחטוא בינתים ותבא לגדר שינה וזהו עורה למה תישן אדני ואם כבר אתה כישן הקיצה אל ימשך שתזנח לנצח פן נתייאש מן הרחמים ונכביד בחטאים ותאריך ותזנח לנצח הוא עד עת הקץ שהוא בעתה ולא לאחישנה ואולי אם לא תישן יזכו בצד מה לאחישנה.

31 ואם היא השלישית שהיא הסתר פנים לפנים אי אפשר כי למה פניך תסתיר האם תשכח ענינו ולחצנו כי לו היה הסתר פנים של העדר טובה החרשנו כי היה אפשר שלא נתפקר לחטוא ונשובה אך יש לנו עוני הבלתי מניח מדה טובה לישראל ויש לנו לחץ אויב שלוחצים ביסורין ומביאים להרבות לפשוע כמאמרם ז"ל אלמלי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה פלחו לצלמא וא"כ איך ע"י מה שהוא לפנים יהיו לנו דברים המרשיעים אותנו או יאמר אין זה הסתר פנים כי האם תשכח ענינו ולחצנו שהעוני הוא קשה מכל היסורין כמ"ש ז"ל בשברי לכם מטה לחם כו' זו קשה מכולם והלחץ שאלמלי נגדוה כו' וא"כ אין אלו דברים המתייחסים להסתר פנים כי אם לדברים שבקום עשה ולא לפנים. או שיעור הכתוב אם אינו כבודך לומר שתישן ואינו רק הסתר פנים גם השכחה אינה לפי כבודך והלא תשכח ענינו וכן לחצנו באופן שעל כל בחינה יאות למהר גאולתנו. או יאמר למה פניך תסתיר כו' והוא כי הנה ידענו כי גלות שכינה כ"י הוא העדר ממנה הארת פנים שעל זה בקש דניאל בתפלתו באמרו והאר פניך כו' למען אדני שהוא שם אדנות הוא שכינה שיאר פניו למען השכינה שלא זזה מהמקדש והיא בהסתר פנים ובזה יאמר הקיצה אל תזנח לנצח ואם חטאנו אנחנו למה פניך תסתיר משכינתך שנגד פניך באריכות הגלות ומי יתן תשכח ענינו ולחצנו ואל תצטער בצערנו והוציאה פניך מהסתר וגלות וזהו למה כו' תשכח כו' ואם הוא שמדת רחמיך הוא לרחם עלינו ולא תוכל להסתפק מלהצר על צרתנו אלא שתייחל עד נכנע ונשוב הנה כי שחה לעפר כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

32 כד או יאמר בשום לב אל שם שבלמה תישן באדנות שהוא שם אדנות שהוא שכינה שבגלות כ"י ואנו אומרים על מה שעליך הורגנו כל היום החרשנו כי אין אנו שמים על לב כי כבר הורגלנו ונחשבנו כצאן טבחה אך מה שאין לנו נחמה הוא על שכינה שבגלות כ"י שהוא שם אדנות ועליו אני אומר עורה למה תבא עד גדר שינה אדנות הוא שכינה אל תזנח עד לנצח הוא עד קץ של בעתה:

33 כה כי למה פניך מהגלות בעולם תסתיר כעניה סוערה אם הוא בעבורנו תשכח ענינו ולחצנו ואל תחוש עלינו והאר פמך כי מה אנו שעלינו תסתיר פניך חלילה:

34 כי שחה כו' יאמר הנה חיבור האדם מגוף ונפש עשה אלהים למען הגבה למעלה את הגוף לאיכות הנפש כי בחברתה עם תורה ומצות יזדכך כנודע לא כן הרשעים כי יהפכו שישפילו את הנפש ויביאוה לאיכות הגוף ובזה יאמר ראה נא ה' כי אשר נתערבנו בגוים היה סיבה שנלמד מעשיהם ומה גם בלחץ אויב באופן שע"י כן תחת השלים את החומר השפלנו את הנפש והבאנוה אל איכות החומר וזהו כי שחה לעפר נפשנו כי הושפלה אל העפר הוא החומר נפשנו וגופנו שכל הבריות הם מאכל לגוף האדם כנודע כי הצומח מאכל לחי בלתי מדבר והבלתי מדבר מאכל לבעל חי מדבר עתה בטננו שהמאכל יתייחס אליו דבקה לארץ שגם הבעל חי היה לו למאכלו עתה אבד שלמותו עד שדבקה לארץ גדרו ויחשב עם הצומח הדבק לארץ ולהיות גרוע אפילו מהבעל חי בלתי מדבר והוא מאמרם ז"ל שאם לא זכה האדם אומרים לו יתוש קדמך וזהו דבקה לארץ בטננו. או יאמר כי הנה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק כל הנשמה תהלל יה כי הנשמה שבאדם כל שעה מבקשת לצאת אלא שרואה את הקב"ה וכו' וביארנו שם כי למה שהיא חלק אלוה ממעל תקוץ באדם שעפר יסודו אמר עתה הנה כ"כ נכנעה נפשנו בגלות ששכחה יתרונה להשתוקק לצאת מתוך העפר כי כבר שחה לעפר הוא חומר האדם ולא יגבה לבה לצאת וגם החומר הושפל גדרו בעיניו עד כי בטננו אשר היה קץ אדם הראשון שלא הרשוהו לאכול בעל חי כי אם צומח מהארץ עתה לא יתאו בטננו לאכול רק דשא מארץ עשב השדה כי כאשר הנפש דמתה עצמה לאדם כך האדם דמה עצמו לבהמה. או יאמר סמוך לפסוק שאח"כ הנה דרך העולם הוא שבהיות איש בתכלית השפלות תקרב העליה כי גלגל חוזר אמר הנה באנו עד תכלית השפלות כי שחה וכו' ואם לאט נתחיל לעלות יחשבו כי גלגל הוא שחוזר והמזל עושה ולא אתה:

35 לכן מיד קומה עזרתה לנו ועשה קצה אחר שלא כדרך הגלגל שחוזר לאט אלא שתקימנו ותפדנו שתתן עמלק תחתינו ולאמים מ"ה תחת רגלינו וזהו ופדנו למען חסדך שאין הגלגל מתהפך מן הקצה אל הקצה במהרה אלא לאט לו וידעו גוים כי יד ה' עשתה זאת: